<h1>סמ"ג לאוין סימן קמ"ז</h1>
<h2>דף פג.</h2>
כל אוכל שהוא חייב להפריש ממנו תרומה ומעשר[ות] נקרא טבל קודם הפרשה ואסור לאכול ממנו שנאמר (ויקרא כ"ב א') ולא יחללו את קדשי בני ישראל [את] אשר ירימו לה' ודורש בפרק הנשרפין (סנהדרין פ"ג א') בעתידין ליתרם הכתוב מדבר, שכן משמע ירימו להבא, ופירוש הכתוב כך הוא, שלא ינהגו (בו) [בהן] מנהג חולין ועדיין קדשים שעתידין ליתרם מהם לא הורמו, והאוכל כזית מן הטבל קודם שיפריש ממנו תרומה גדולה ותרומת מעשר חייב מיתה בידי שמים (ע"פ רמב"ם מאכ"א פ"י הל' י"ט) כמו שאומר (סנהדרין שם) גמר חילול חילול מתרומה שנאמר בה (שם פסוק ט"ז) ולא ישאו עליו חטא ומתו בו כי יחללוהו, ובת"כ (אמור פרק ה' י') דורש כל זה מן המקרא שנאמר אחר זה המקרא של ולא יחללו, שכתוב אחר כך והשיאו אותם עון אשמה באכלם את קדשיהם (כ"ה ברמב"ם שם). ותניא בספרי (ראה פיסקא כ') ומביאה בפרק בתרא דמכות (ט"ז ב') יכול לא יהיו חייבין אלא על הטבל שלא (הורמו) [הורם] ממנו כלום הורם ממנו תרומה גדולה ולא הורם ממנו מעשר ראשון ומעשר שני ואפילו מעשר עני מניין תלמוד לומר (דברים י"ב י"ז) לא תוכל לאכול בשעריך וגומר ולהלן (שם כ"ו י"ב) הוא אומר ואכלו בשעריך ושבעו מה להלן מעשר עני אף כאן מעשר עני, ואין בטבל זה מיתה אלא מלקות שאין מיתה אלא בטבל הטבול לתרומה גדולה או לתרומת מעשר (עי' רמב"ם שם הל' כ' וברדב"ז). ובהלכות תרומות ומעשרות (עשין קל"ג—קל"ו) יתבאר כל משפטי תרומות ומעשרות דברים שהם עיקרי המצוה. והאוכל כזית מטבל של דבריהם, כגון דבר הגדל בעציץ שאינו נקוב ושאר פירות שאינן דגן ותירוש ויצהר (ע"פ יראים סי' נ"ג), וכן האוכל מכלאי הכרם וערלה של חוצה לארץ מכין אותו מכת מרדות (ע"פ רמב"ם שם הל' כ"א ע"ש). ו[ב]כל עונשי טבל אין חילוק בין כהן ללוי וישראל כי כולם שוין בדבר (ע"פ יראים שם). ואיסורי מאכלות שבקדשים ואיסור יוצא מן הגפן לנזיר יתבאר כל אחד במקומו.
